<h1>הגהות שערי דורא סימן י'</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
א)שמעתי שראב"ן ורבי יעקב הלוי מתירין בשר יבש שנתבשל ב)בלא הדחה דיעבד כי מה שמדיחין הבשר באחרונה כדי לרחצו מן הדם שנתלכלך מבחוץ שיצא ממנו והשתא שנתייבש אין עליו (ס"א כאן) לחלוחית דם וכן פירשתי לעיל (סי' ו') גבי בשר לח דדם משרק שריק ואין צריך הדחה באחרונה אלא משום מלח שעדיין על הבשר ולא נימס ואם אירע כן שנתבשל בדיעבד צריך ס' נגד לחלוחית דם ומלח שעל הבשר וכשנתייבש הבשר אין עליו שום לחלוחית דם ומלח ומיהו נהגו העולם כשמדיחין בשר יבש מן המלח במים ג)חמין נזהרין שלא תהא היד סולדת בהמים והיינו לכתחלה אבל דיעבד פסקו להתיר. [שערי דורא הלכ' מליחה סימן י']. א)0והא לך תשובת ראב"ן אות באות ואשר אמרתם על בשר יבש שנתבשל בלי הדחה דשרי בדיעבד ואמרתם חידוש באתי להתיר, לא הייתי יודע שדבר חידוש הוא לכם כי לולא היתה חדשה לא הייתי יודע שמהנדזין אדם בזה כי לפי תלמוד שלמדוני רבותי דמנפיץ לה היינו שמנפץ המלח מעל האבר הייתי מבין שאין אסור אלא דם היוצא ובמלח הנמצאת על הבשר כשפירש, ומלח שלנו הנמצאת (ס"א או הנמסת) על הבשר הייתי אומר שכאשר נתייבש אין כאן לא מלח ולא דם, ולא שאלתי את פי רבותי כי הייתי אומר דבר פשוט הוא זה, לכן עתה חקרתי ומצאתי סעד בגלילי ידי הלוי הקדוש רבינו יעקב וכן מצאתי. ואני שמעתי מפי מורי על בשר יבש מליח שהושם בקדירה ולא רוחץ אין בכך כלום. ומה שאמר שמואל מדיח ומולח ומדיח הדחה אחרונה לא מפקא דם דכל דם האברים יוצא ע"י מלח, ומה שמדיחין באחרונה הוא כדי לרחצו מן הדם שנתלכלך מבחוץ מדם שיצא ממנו הלכך השתא שנתייבש אין בו לחלוחית דם וידוע לי כי רבו המובהק הוא הר' רבינו קלונימוס. הנה ראה שכבר דבר זה היה לעולמים, ועוד מעשים בכל יום וגם הראשונים כן עשו שמשימין בשר יבש בפארור בקלחת ונותנין עליו מים ומפשירין את המים אפי' עד כדי שהיס"ב ואם מחזיקין דם בבשר יבש הי' לך לאסור להשרות בשר יבש עד שידיחוהו במים אלא לאו ש"מ דלא החזיקו בו ראשונים דם, וגם לא אחרונים ולא חידש הוא ואני כמו כן אמרתי דכל הדם זב מעל החתיכה דדם משרק שריק וא"צ הדחה אלא משום המסת המלח שעל הבשר שלא נימס וכלה עדיין כולה ולכשיבש כלה כולה. בא"ז הגדול תע"ד, ומה שאמרת דלא לישתמיט בשום אמורא ולומר יבש מותר בלא הדחה, לא הוצרך דמלתא דפשיטא הוא דאמאי מצריך שמואל הדחה אחרונה משום המסת המלח והדם שעל החתיכה. וכי יבש הא ליתא, ועוד האיך ישמיענו על דברי שמואל דיבש מותר בלא הדחה, הלא עיקר מלתא דשמואל אבשר שיש בהן מזרקי קאי [ד"ו שכ"ד ולכך בעי הדחה אחרונה כדלקמן] כדאיתא בשאלתות דרב אחאי ויקרא כ"ב והכי איתא התם וכי אסר רחמנא לדם האברים היכא דפריש אבל היכא דלא פריש מאכילה באומצא ולית לן בה, והני מזרקי אע"ג דלא פירשו אסור רבא אמר שמואל חוטין שביד אסורין והיכא דקא בעי מרמא בשרא בקדירה אסור עד דמלח ליה דאמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו עד דמלח ליה ומדמוקי לה במזרקי ש"מ דבבשר לח מיירי דבההוא הדחה מהני להוציא דם ממזרקי שהם גידיו של דם לפיכך לא זכר בשר יבש ובכל דברי שמואל אינו אלא בשר לח כדפרישית עכ"ל ראב"ן. ב)0ובשר יבש שלא הודח ונתבשל, כ' ראב"ן להתיר ולא מבעיא בשר יבש אלא אפי' בשר לח כי מיד כשמשימין הבשר במים נימס המלח מן הבשר ובטל בס' וכן נהג מורי מהר"ם להתיר מרדכי פכה"ב תשכ"א בשם צפנת פענח ריש שער א' בהגש"ד. ג)0ואסור לשרות בשר מליח יבש במים חמין כדי למתק הבשר עד שידיחנו במים תחלה. אמנם אם לא הדיח תחלה ושראו במים מותר בדיעבד שאין האיסור רק מחמת המלח שעליו הבלוע מדם והרי יש ס' נגד הדם שבו מרדכי תשל"ד סוף כה"ב. והחתיכה שנאסרה מחמת דם או מחמת כלי [שאינו מנוקב כ"י לונדן] אין לה תקנה למלוח אותה ולהוציא דמה אע"ג דגבי מולייתא אמרינן כבכ"פ וקיימ"ל מליח הרי הוא כרותח דצלי ה"מ להחמיר כגון אם נמלחו יחדיו נבילה וכשירה דהו"ל כחם בתוך חם, אבל להקל ולומר במליח כבכ"פ לא, ובמולייתא נמי לא אמרינן אלא דרך צלייתו שחוזר ופולט (דם כ"י לונדן) מה שמבליע אבל לאחר שנאסר כבר לא מהני לי' אפי' צלייה לפי שנתקשה בו כבר האיסור מרדכי כה"ב [תשכ"ז].
